בקצרה: מי שמתחיל להפריש לפנסיה בגיל 25 במקום 35 יכול לסיים עם כמעט כפול, ולא בגלל שהפקיד יותר, אלא בזכות עשר שנים נוספות של ריבית דריבית. ההתחלה המוקדמת שווה יותר מכל בחירת קרן חכמה, וזה בדיוק מה שרוב הצעירים מפספסים.
הטענה המקובלת אומרת שפנסיה זו דאגה של בני ארבעים. בשנות העשרים המשכורת נמוכה, השכירות בולעת אותה, וההפרשה החודשית נראית כמו כסף שנעלם. הבעיה: דווקא העשור שנראה הכי לא רלוונטי הוא זה שקובע כמה כסף יהיה לכם בגיל 67.
קראו גם: אתר אינטרנט לעסקים קטנים | כל מה שצריך לדעת · שש משכורות בצד? המספר הזה מפחיד אתכם לחינם · שלוש משכורות בצד? הכלל הזה מתאים למעטים
למה עשור אחד שווה פי שניים
ריבית דריבית עובדת על זמן, לא על סכום. כל שקל שהפקדתם בגיל 25 מספיק לצבור תשואה במשך 42 שנה. שקל שתפקידו בגיל 45 עובד רק 22 שנה, כלומר חצי מהזמן, והפער הזה מתפוצץ ככל שהשנים מצטברות. ההפרש בין המפקידים לא נוצר מהכסף שהפקדתם, אלא מהתשואה שהוא הספיק לייצר.
הנה הדגמה בהפקדה חודשית קבועה של 800 שקל ובתשואה ריאלית ממוצעת של 4% בשנה:
שימו לב לשורה הראשונה. המפקיד מגיל 25 שם בצד כ-96,000 שקל יותר מהמפקיד מגיל 35, אבל מסיים עם יותר מ-400,000 שקל פער. עשר שנים קנו לו כמעט חצי מיליון.
כמה באמת מפרישים בישראל
מאז חוק פנסיה חובה שנכנס ב-2008, כל שכיר מפריש לפנסיה. ההפרשה הכוללת עומדת היום על כ-18.5% מהשכר: 6% מהעובד, 6.5% מהמעסיק לתגמולים, ועוד 6% לפיצויים. זה אומר שגם מי שלא נגע בזה, כבר צובר. השאלה היא רק כמה מוקדם המנגנון התחיל לעבוד ובאיזו קרן הכסף יושב.
הבעיה שהצעירים לא שמים לב אליה היא דמי הניהול. הפרש של 0.5% בדמי ניהול מהצבירה נשמע זניח, אבל על פני 40 שנה הוא יכול למחוק עשרות אלפי שקלים מהחיסכון הסופי. קרן ברירת מחדל זולה מנצחת קרן יקרה כמעט תמיד.
מה עושים לפני שנוגעים בפנסיה
לפני שממקסמים הפקדות, כדאי שתהיה כרית ביטחון נזילה. הכלל הנפוץ ממליץ להחזיק שלוש משכורות בצד לחירום, ולמי שיש הכנסה לא יציבה או משפחה תלויה, יש שממליצים אפילו שש משכורות בצד. הרעיון פשוט: פנסיה היא כסף שנעול לעשורים, ואסור שמצב חירום קטן יכריח אתכם לגעת בו לפני הזמן.
רשימת פעולות שכל אחד בשנות העשרים יכול לבצע החודש:
- בדקו באתר הר הביטוח לאיזו קרן פנסיה אתם מפרישים ומה דמי הניהול שלכם.
- השוו דמי ניהול מול קרנות ברירת מחדל הזולות באתר משרד האוצר.
- ודאו שאתם במסלול השקעה מנייתי או כללי, לא במסלול סולידי שמתאים לבני 60.
- אם אתם עצמאים, פתחו קרן פנסיה או קופת גמל והתחילו להפריש עוד השנה.
- הגדילו את ההפרשה בכל העלאת שכר, לפני שהכסף מספיק להתרגל אליו.
הטעויות שמוחקות את היתרון המוקדם
התחלה מוקדמת לא שווה כלום אם פודים את הכסף בדרך. משיכת פיצויים בכל מעבר עבודה היא הרגל שנראה נבון ברגע, ועולה מאות אלפי שקלים בגיל הפרישה. כל שקל שנמשך מפסיק לצבור ריבית, והזמן שאבד לא חוזר.
טעות שנייה היא אדישות למסלול. צעיר שהכסף שלו יושב במסלול סולידי מוותר על שנים של תשואה מנייתית, בדיוק בשנים שבהן הוא יכול להרשות לעצמו תנודתיות. אופק של 40 שנה סופג ירידות בקלות.
ומה אם התחלתם מאוחר
לא כולם קראו את זה בגיל 25, וזה בסדר. מי שמתחיל בגיל 45 עדיין מרוויח מהפקדה מוגדלת ומדחיית הפרישה בשנתיים-שלוש. ומי שמגיע לגיל פרישה עם פנסיה נמוכה ודירה בבעלותו יכול לשקול משכנתא הפוכה כדי להמיר את שווי הנכס להכנסה חודשית. זה פתרון יקר יחסית, אבל הוא קיים למי שלא צבר מספיק בזמן.
ההבדל בין הצעיר למאחר הוא לא כישרון פיננסי. הוא הזמן שכל אחד נתן לכסף לעבוד בשבילו.
הגדרות מלאות של סוגי הפנסיה, ההיסטוריה של הביטוח הפנסיוני והמנגנון האקטוארי מרוכזות בערך פנסיה בוויקיפדיה.
פתחו החודש את חשבון הקרן, בדקו את דמי הניהול, והעלו את מסלול ההשקעה לרמת סיכון שתואמת לגילכם.
צילום: SHVETS production / Pexels